דורנט (1991) ישראל בע"מ ואח' נ' ויס ואח'

נגד

מקבל 1 איילון חברה לביטוח בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד רשל מאור

ב"כ נתבעת 1: עו"ד אמיר עזר

ב"כ נתבעת 1 והצד השלישי: עו"ד עובדיה, עו"ד עודד סימון

פסק דין

ב-16/9/09 נגרם נזק לרכב בבעלות התובעת, ומעשה שהיה כך היה: הנתבעת 1, גב' מיטל ויס (להלן – הנתבעת), נסעה ברחוב שבו בוצעו עבודות בכביש ורכבה שקע בחול ונתקע. ניסיונות חילוץ הרכב לא צלחו, ולבסוף נקשר הרכב למשאית שהחלה מושכת אותו כשהכבל מתוח לרוחב הכביש. באותו זמן חלף רכב התובעת בכביש, והנהגת, שלא הבחינה בכבל המתוח פגעה בו. כתוצאה מן הפגיעה נגרמו נזקים לרכב התובעת ולרכב הנתבעת. המשאית, שלא ניזוקה, עזבה את המקום מבלי שאיש טרח לקחת את פרטיה.

הנתבעת ואחיה (שהוא בעליו של הרכב) תבעו את נזקיהם מן התובעת, הנהגת ברכב התובעת והעירייה, וב-4/10/10 דחה כב' השופט אלון אינפלד את תביעתם וקבע בפסק דין מנומק שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת שהתרשלה במספר מישורים המפורטים בפסק דינו. בית-המשפט הפחית מאחריותה של הנתבעת לתאונה שיעור של 10% בשל אחריותם התורמת של הנהגת ברכב התובעת והעירייה (ת"ק 35050-02-10). פסק דין זה וקביעותיו הברורות מהווה מעשה בית-דין בענייננו, ואין חולק שהנתבעת אחרית ל-90% מנזקיה המוכחים של התובעת.

משהוכרעה שאלת האחריות לתאונה, נותרו שנויות במחלוקת שתי סוגיות: האחת, שיעור נזקיה של התובעת; השניה, האם התאונה מכוסה במסגרת פוליסת ביטוח הצד השלישי שהוציאה לרכב חברת איילון – הנתבעת 2 והצד השלישי (להלן – איילון). לטענת איילון לא התקיימו תנאי הפוליסה והיא אינה חייבת לפצות את התובעת שכן הנזק נגרם כתוצאה מן הכבל המתוח ומהמשאית ולא בשל השימוש ברכב. הנתבעת מצידה סוברת כי יש לפרש את הפוליסה בהרחבה ולקבוע כי חיבורו של הרכב לכבל לצורך חילוצו מהוו "שימוש" כהגדרתו בפוליסה.

הנזק המוכח

הנתבעות כופרות בכך שהתובעת הוכיחה את נזקיה. הן מסכימות כמובן שנגרם נזק כלשהו לרכב התובעת, אך לטענתן הואיל ומדובר בחברת ליסינג המקבלת הנחות על חלפים ועבודות, דוח השמאי והחשבונית שהוצגו אינם מעידים על הנזק האמיתי והיה על התובעת להציג קבלות. בנוסף מצביעות הנתבעות על נזקים נוספים שלא הוכחו. ב"כ התובעת הצהירה בדיון כי מרשתה מקבלת הנחת חלפים בשיעור של 15%. ב"כ התובעת ויתרה על ראש הנזק בגין ימי עמידה של הרכב.

אכן בהתאם לפסיקה חובה על תובעת שהיא חברת ליסינג להציג קבלות הכוללות את ההנחות שהיא מקבלת או לחילופין להצהיר על גובה ההנחה. במקרה שלפנינו הוגשו חווד שמאי וחשבוניות וב"כ הנתבעת הצהירה על הנחות בשיעור 15%. הצהרה זו לא נסתרה (השוו: 30102-11-09 מנצור נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ [2010]). הסך של 677 ₪ בגין ירידת ערך הוכח בדוח השמאי ולא נסתר אף שלא צורפה היסטוריית תאונות. אשר לשכר השמאי – הוצג חשבון שאינו מהווה ראיה לתשלום בפועל, ומדובר גם בסכום גבוה מן המקובל. עם זאת, הואיל והשמאי נתן שירות לתובעת אני מעמיד את הסכום על דרך האומדנא ובשים לב לשכר המקובל, על סך של 400 ₪ + מע"מ. סך נזקיה המוכחים של התובעת עומד אפוא על 12,641 ₪ + מע"מ. הנתבעת אחראית ל-90% מהנזק, בסך 11,377₪ + מע"מ. מסכום זה יש לנכות דמי השתתפות עצמית, ככל שנגבו.

הכיסוי הביטוחי

משסוכמו סוגיית הנזק והאחריות לתאונה נעבור לחילוקי הדעות שבין מבטחת למבוטחת ונפנה לפוליסת הביטוח שהוציאה איילון. שם, בפרק ב' לפוליסה, שעניינו "ביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש", נמצא (בסעיף 10) את הגדרת "מקרה הביטוח" כדלקמן:

"10. מקרה הביטוח

מקרה הביטוח הוא חבות המבוטח בשל נזק שיגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכב בתקופת הביטוח".

בהמשך הפרק אין סעיפים הנוגעים למחלוקת שבענייננו, וההוראות שבו עוסקות בגבול האחריות ובטיפול בתביעות צד שלישי.

הפוליסה נוקטת אפוא בלשון רחבה ומכסה כל נזק שיגרם לרכושו של צד שלישי כתוצאה "משימוש ברכב", ו"שימוש" זה, הוגדר בסעיף 16 לפוליסה כדלקמן:

"16. השימוש ברכב

השימוש ברכב יהיה אך ורק למטרות חברתיות ופרטיות ולמטרות עיסקו של המבוטח, ולמעט במפורש שימוש למטרות: הוראת נהיגה, הסעת נוסעים בשכר, השכרה, עבודות חקלאיות, סחר רכב, גרירה בשכר, תחרות, מבחני כושר רכב, הובלת סחורות בשכר ברכב פרטי".